ההפרעות קשב וריכוז (ADHD) הן אחת מההפרעות הנוירולוגיות הנפוצות ביותר. עבור סטודנטים במוסדות אקדמיים, האתגרים הנלווים להפרעה זו יכולים להיות גדולים במיוחד, שכן הם נדרשים להתמודד עם דרישות אקדמיות גבוהות, סדרי עדיפויות צפופים, מטלות רבות ולעיתים חוסר בהירות בכל הנוגע לדרכי ההתמודדות עם הקשיים האישיים.
סטודנטים עם הפרעות קשב וריכוז נתקלים לא פעם בקשיים במעקב אחרי משימות, תכנון זמנים והתרכזות במהלך שיעורים או בהכנה למבחנים. העומס האקדמי עשוי להחמיר את תחושת הבלבול והחיפזון, מה שגורם פעמים רבות לדחיית מטלות והחמצת מועדים. עם זאת, ישנם לא מעט דרכים בהן סטודנטים אלה מצליחים להתמודד עם האתגרים שלהם. הרבה מהם פונים לשירותי תמיכה, שמספקים כלים שיכולים לסייע בשיפור המיקוד והארגון. לדוגמה, שימוש בעזרים טכנולוגיים כמו אפליקציות לניהול זמן, רשימות מטלות ומזכירות, יכולים לעזור להימנע מהשכחה ולהפחית את תחושת העומס. בנוסף, קיימת מודעות הולכת וגוברת לכך שסטודנטים עם ADHD זקוקים למבנה לימודים גמיש יותר, הכולל סיוע נוסף בהכנה למבחנים, תיאום פגישות עם מרצים, ועוד.
מעבר לקשיים בריכוז, יש גם את הבעיה של עיכוב בזמנים, קושי בעבודה ממושכת על פרויקטים, ובמיוחד את ההתמודדות עם תחושת הצפת המידע. כדי להתמודד עם הקשיים הללו, חלק מהסטודנטים בוחרים להיעזר בטכניקות ניהול זמן מתקדמות, כמו חלוקה למקטעים קצרים עם הפסקות בין כל מקטע. טכניקת "הפומודורו", שבה עובדים במשך 25 דקות עם הפסקה של 5 דקות, היא אחת הדרכים הפופולריות ביותר בקרב סטודנטים עם ADHD, והיא מסייעת לשמור על רמות ריכוז גבוהות לאורך זמן מבלי להרגיש מותשים. בנוסף, סטודנטים רבים מוצאים עזרה רבה בעבודה עם שותפים ללמידה, שיכולים לספק תמיכה רגשית ולקדם את ההתמדה וההצלחה. עבודה בקבוצות או בשיתוף פעולה עם חברים יכולה גם להוריד את תחושת הבידוד, שהיא לעיתים נלווית להפרעה.
הכנה מראש גם היא דרך מפתח להתמודדות עם קשיי הריכוז: סטודנטים רבים עם ADHD מגלים כי כשיש להם לוח זמנים מפורט מראש, הם מצליחים לארגן את משימותיהם ולמנוע תחושת "בלבול" או חיפזון. אפליקציות לניהול זמן ולמעקב אחרי משימות, כמו "טודיסט" או "טראלו", יכולות להיות מאוד מועילות, שכן הן מציעות תזכורות מתוזמנות ומסייעות להימנע מהשכחה. המון סטודנטים גם משתמשים בטכנולוגיות נוספות, כמו אוזניות עם רעש לבן או אפליקציות להאזנה לפודקאסטים בתחום הלימודים, כדי לשפר את הריכוז ולמנוע הסחות דעת. גם שימוש בקול, במקום קריאה, יכול לעזור. רבים בוחרים להקליט את עצמם מסבירים את החומר, ואז להאזין להקלטות כדי לחזור על החומר שוב ושוב, בצורה שמעודדת את המיקוד.
אחד האתגרים הגדולים ביותר עבור סטודנטים עם הפרעת קשב הוא כתיבת עבודה סמינריונית, מה שנדרש לרוב לפחות פעמיים בתואר ראשון. תופעה מעניינת היא שסטודנטים כאלה דווקא נוטים לבחור לכתוב עבודות אקדמיות בנושא הפרעות קשב וריכוז. הסיבה לכך היא ברורה: מדובר בנושא שמוכר להם באופן אישי, והם מרגישים חיבור חזק לנושא, מה שלכאורה מקל עליהם להתחיל ולכתוב על כך. אולם, בחירה בנושא קרוב כל כך לא תמיד היא הבחירה הטובה ביותר. כתיבה על נושא רגיש וקרוב מדי ללב עשויה להביא לעומס רגשי ולהתמודדויות עם תחושות חזקות ומורכבות מדי, שמקשות על הסטודנט להוציא את העבודה לפועל בצורה יעילה. למעשה, הבחירה לכתוב עבודה על נושא של הפרעות קשב וריכוז עשויה להיות מאתגרת במיוחד מכיוון שהסטודנט עשוי להרגיש שהנושא מהווה "שדה קרב" רגיש מדי. בנוסף, לעיתים הסטודנט מוצא את עצמו "תקוע" בלולאת מחשבות אינסופית על החוויות האישיות שלו עם ההפרעה, דבר שמסיט אותו מהמיקוד האקדמי ומקשה על העמקה בתיאוריות או מחקרים הקשורים לנושא. כך, במקום להתמקד בהיבטים אקדמיים של הנושא, הוא עלול להיסחף לנרטיב אישי שמסבך את תהליך הכתיבה.
לכן החיבור האישי לנושא יכול להקשות עליהם לשמור על אובייקטיביות ופרספקטיבה רחבה, ועדיף לסטודנטים עם הפרעות קשב וריכוז לבחור נושא שיש להם בו עניין אבל גם מרחק מסויים כדי לצלוח את כתיבת העבודה בשלום.
אולם אסטרטגיות התמודדות של יחידים אינה מספקת לפתרון הבעיה. קיימת חשיבות רבה בהבנה של המוסדות האקדמיים עצמם לגבי הצרכים המיוחדים של סטודנטים עם הפרעות קשב וריכוז. בעוד שבעבר היה נראה כי לא כל מוסד אקדמי מודע במידה מספקת לבעיה, בשנים האחרונות ישנו שינוי מובהק במודעות ובהיערכות המוסדות. אוניברסיטאות ומכללות רבות החלו להציע שירותי תמיכה ייחודיים שמטרתן לספק לסטודנטים עם ADHD כלים פרקטיים ורגשיים, לעזור להם להפיק את המרב מהחווייה האקדמית ולמנוע מצב שבו המצב הנתון שלהם מהווה מכשול בדרך להצלחה. יש מוסדות המציעים שיעורים פרטיים, סדנאות לארגון זמן, ואף אפשרויות להגיש מטלות ומבחנים בצורה גמישה יותר, כמו הארכת זמן במבחנים או הצגת חומרים בקטעים קצרים וברורים יותר.
בנוסף, המוסדות האקדמיים החלו להכיר בתופעה גם על ידי פיתוח תוכניות הכשרה למרצים ולסגל האקדמי, כדי להגביר את ההבנה בנוגע להפרעות קשב וריכוז ואופן ההתמודדות עם סטודנטים שמתקשים בעבודת צוות או בלמידה אינדיבידואלית. סגל מרצים שמבין את הקשיים יכול לעזור לסטודנטים להרגיש פחות מבודדים ולהתמודד עם המטלות בצורה אפקטיבית יותר, מה שמוביל להצלחה אקדמית רבה יותר ולשיפור תחושת הביטחון העצמי.
